1מכל שכן אין לחשוב למקרה סתם החזרה הנוספת על המלים וירא ישראל בתחילת פס' ל"א, ואת החזרה המשולשת ישראל – מצרים את ישראל מיד מצרים – וירא ישראל את מצרים – וירא ישראל… אשר עשה ה' במצרים. מה שהבטיח משה לישראל נתקיים: הם ראו את הישועה, ראו את מצרים מת על שפת הים, וראו את היד הגדולה, את הפועל הגדול הכתוב משתמש במלה יד לשם ניגוד אל יד מצרים שבפסוק הקודם אשר עשה ה' במצרים. ומכיון שראו, גם יראו: וייראו העם את ה', נתמלאו יראת הכבוד כלפי אלהיהם, ויאמינו בה' שיושיעם גם בעתיד, ובמשה עבדו: אמנם פנו אל משה בדברים קשים בשעת הסכנה, אבל עכשיו הכירו שכדאי להם להאמין בו אמונה שלמה.2מה שהעירותי למעלה על האופי השירי של הפיסקה הראשונה י"ג, י"ז– כ"ב ניתן להיאמר גם על הפיסקות שאחריה. הקצב השירי הניכר בכמה פסוקים, התקבולת השכיחה בהם, ההקבלות שבין פיסקה לפיסקה, הביטויים הנדירים והפיוטיים, והדמיון אל כמה כתובים מקראיים אחרים למשל ישעי' נ"א, י'; יחז' כ"ח, ב', ועוד המורה על מקור משותף, הם כולם סימנים לתלותה של הפרשה במקור פיוטי. הרבה לקח הכתוב, כנראה, מתוך השירה האפית הקדומה על יציאת מצרים. מקור שירי אחר היה לו, לא אפי הפעם אלא לירי, והוא שירת הים. המקור הזה מובא בשלמותו בפיסקה העשירית.
